נערים ונערות בגיל ההתבגרות. ההורמונים משתוללים, הם מצוברחים, זועפים ומתפוצצים על כל שטות, הם חיים חיים סודיים שלנו אין דריסה בהם. אנחנו מרגישים לפעמים שהם זרים לנו, ואנחנו אלה שהבאנו אותם לעולם. לולא היו לנו כמה שנים ראשונות של חסד איתם, לא בטוח שהיינו סובלים את התקופה הזאת. ובכל זאת, למרות שנדמה כי חוקי התקשורת בינינו השתנו והפכו לקובץ רטינות וצעקות, הנה כמה כללים לשמירה על הקשר:
נסו להקשיב להם בצורה אקטיבית, ולהבין מה הם באמת אומרים. הורים למתבגרים רבים מתמקדים רק בדרך בה דברים נאמרים (יותר מדי "סלנג", טון דיבור בעייתי), ולא בתוכן. הגיבו באופן ענייני, כך שיידעו שהקשבתם להם.
שימרו על התקשורת כמה שיותר ברורה, וללא מסרים סותרים. כך המתבגר שלכם יוכל לבנות אמון. אמון הוא חשוב, גם אם אין קשרי קירבה.
דברו איתם לעיתים קרובות, ועודדו אותם להביע דעות, רעיונות והתנהגויות חיוביות, על ידי שימוש בטון מחזק ובשפת גוף תומכת.
רוצים כבוד מהמתבגרים שלכם? תנו להם כבוד. אמרו להם את מה שהייתם רוצים לשמוע מהם- "הי", "אני אוהב אותך", "איך היה היום שלך" וכו'.
טון הקול שלנו הוא משמעותי ביותר. צעקות עוזרות לכם לפרוק עצבים, אך הן לא עוזרות למנוע מצבים מעצבנים. הקול החזק ישתיק את המאזין (הילד שלכם), ואתם לא תצליחו לחדור מבעד למעטה האדישות. אם אתם מרגישים שהעצבים גואים בכם, לכו הצידה לכמה שניות ותירגעו בשקט. נסו להכות בברזל כשהוא קר.
היו מפורטים ומדויקים בביטוי הצרכים והרצונות שלכם. אל תגידו "אני רוצה שתעזור יותר בבית", אלא "אני רוצה שתוריד את הזבל פעם ביום". שימו פתק על המקרר לתזכורת אם יש בכך צורך.
אתם רוצים לתת למתבגר שלכם הוראות? רשמו אותם. כך הוא יוכל לחזור לרשימה בכל פעם שלא יהיה בטוח מה עליו לעשות.
תגמלו התנהגות חיובית, וצרו תמריצים (ותעמדו בהבטחותיכם). למשל, חופשת צימרים בגליל היא תמריץ טוב לציונים טובים בתעודת סוף השנה. החוויה בסאמר סקול תלמד אותו גם להיות אחראי לעצמו, לפגוש אנשים שונים ממנו ולהסתדר במדינה זרה.
נסו ליצור מצבים נעימים "אחד על אחד" וגם בתוך המשפחה. צרו חוויות חיוביות, אלו יצטברו, ויצרו תחושה של אחדות וכיף יחד. נסו לבחור פעילויות יחד עם המתבגר, או לתת לכל אחד מבני המשפחה לבחור פעילות בתורו.
אם אתם חוששים מהתנהגות מסוימת שלהם, אמרו להם את זה. לעיתים יהיה קל יותר לדבר על כך לאחר שתגבשו את הנושא עם עצמכם, אך חשוב שהם יידעו שאתם דואגים להם ורואים את מה שעובר עליהם. זה נותן להם תחושה שאתם שומרים עליהם, ולכן הם בטוחים ומוגנים.
שמשו דוגמה נאותה. אל תאמרו להם לעשות דבר אחד, ואז תעשו דבר אחר. מתבגרים רגישים במיוחד ל"צביעות" ולדו-פרצופיות, וזה עלול לפגום באמון שלהם.
לעיתים זה בסדר לומר "כי אני אמרתי לך לעשות את זה". אנחנו ההורים, ולכן לנו המילה האחרונה. עם זאת, אל תגרמו לכך להיראות כאילו ההחלטה נלקחה משרירות לבכם, אלא הסבירו את הרציונל שעומד מאחוריה.
עדיין בערפל עם המתבגר שלכם? אתם לא לבד. סדנאות להורי מתבגרים, כמו גם קבוצות הדרכה להורים, נפוצים היום יותר ויותר. שאלו את יועצת בית הספר או בדקו במתנ"ס הקהילתי אם יש קבוצות שנפתחו. כך תוכלו להבין יותר מקרוב מה האתגרים שעומדים בפני מתבגרים היום וכיצד אתם יכולים להשתלב ולעזור.
